ליל הסדר
 

א. מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" שמות יג ג - כמו שנאמר: "זכור את יום השבת" - שמות כ ח, ומנין שבליל חמשה עשר? תלמוד לומר "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה", בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן. אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח. רמב"ם, הלכות חמץ ומצה ז א. ולכן הבן שואל "מה נשתנה" וגם החכמים הגדולים שואלים כן.

 ב. מצווה להודיע לבנים על יציאת מצרים ואפילו לא שאלו שנאמר: "והגדת לבנך", לפי דעתו של בן אביו מלמדו, כיצד אם היה קטן או טיפש - אומר לו: בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות. ואם היה הבן גדול וחכם - מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו על ידי מרע"ה הכל לפי דעתו של הבן. רמב"ם הלכות חמץ ומצה ז ב.

 ג. מצווה לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה הרי זה משובח. ומזכירים יציאת מצרים בכל יום שנאמר: "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" דברים טז ג  אך מצווה מיוחדת יש לספר לבנים ולעצמו על יציאת מצרים ביום היציאה בשעה שהמצה מונחת לפניך שנאמר: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". שמות יג ח.

 ד. טוב לכוון בכל מעשינו בלילה הזה לקיים מצוות הבורא. שכל מצווה שיש בה כוונה יתירה הרי היא משובחת ביותר. ומה טוב לומר: "לשם יחוד" לפני שתיית ארבע כוסות וסיפור יציאת מצרים ואכילת מצה ומרור על פי ספר "לשון חכמים".

ה. יהיה השולחן מוכן וערוך מבעוד יום ויקדש מיד בצאת הכוכבים בכדי שהילדים יישארו ערים וישמעו את ההגדה. שכל עיקר ההגדה לא נועדה אלא לספר להם מעשה יציאת מצרים. עיין שו"ע תעב סע' א. בא"ח צו כח.

 ו. ימדוד בערב החג כמה הוא שיעור רביעית (ליין), וכמה הוא שיעור כזית (למצה ומרור). ויקנה מבעוד מועד חסה נקייה מתולעים של "גוש קטיף" ולא יחכה לקנות בערב החג שמא לא יישאר לו. ואם אין לו חסה נקיה מתולעים - יקנה חסה רגילה ויבדוק ויאכל את הקלח בלבד.

 ז. אע"פ שבכל השנה טוב למעט בכלים נאים בגלל חרבן הבית, מכל מקום בליל הפסח טוב להרבות בכלים נאים כפי כוחו. ואפילו הכלים שאין צריכים לסעודה, יסדרם יפה על השלחן לנוי זכר לחירות. עיין שו"ע תעב סע' ב. כה"ח שם ס"ק י-יא.

 ח. יכין מושבו מבעוד יום במצע נאה כפי יכולתו באופן שיוכל להסב על שמאלו. ואפילו הוא איטר, יסב בשמאל של כל אדם. גם את הקערה יכין מבעוד יום כדי שמיד בבואו מביהכ"נ יוכל לעשות את הסדר בלי עיכוב. עיין שו"ע תעב סע' א, ב. בא"ח צו כח.

 ט. נשים חייבות בסיפור יציאת מצרים. ואישה שאינה מבינה לשון ההגדה - צריך להסביר לה את יציאת מצרים בלשון שמבינה.

הקערה

 

 

א. משחרב ביהמ"ק תקנו חכמים שיהיו על השלחן בשעת אמירת ההגדה שני מיני תבשילין, אחד זכר לקרבן פסח ואחד זכר לקרבן חגיגה שהיו מקריבין בזמן שביהמ"ק היה קיים. ונהגו שאחד מן התבשילין יהיה בשר הזרוע, לזכר שגאלם הקב"ה בזרוע נטויה, ויהיה צלוי, זכר לפסח שהיה צלי אש. והשני יהיה ביצה, משום דביצה בלשון ארמי "ביעא", כלומר "דבעי רחמנא למיפרק יתנא בדרעא מרממא" ועוד טעמים עיין שו"ע תעג סע' ד.

ב. בעל הבית יסדר קערה מבעוד יום, וסוד גדול יש בדבר. ולפי סדר האר"י ז"ל מניחים בקערה שלש מצות, את הזרוע "למטה מהם מן הצד" מניחים לצד ימין, ואת הביצה משמאל. המרור לברכה באמצע. חרוסת תחת הזרוע. כרפס תחת הביצה. ומרור ל"כורך" באמצע תחת המרור העליון. אך יש הבדל בין המרור התחתון למרור העליון. התחתון יהיה חסה והעליון יהיה "עולשין הנקרא הינדבה". ואם אין לו "עולשין" מניחין קלח חסה מלמטה ועלי חסה מלמעלה, ומניחים את כל תשעת הדברים בתוך הקערה ופורסים עליהם מפה נאה עיין כה"ח תעג ס"ק חן בשם ע"ח ופע"ח. מחוץ לקערה מניח חומץ או מי מלח או מיץ לימון עם מים.

ג. רוב הספרדים והאשכנזים נהגו לא לאכול צלי בליל פסח, ויש שנהגו לא לאכול צלי גם ביום פסח. ולכן יש לצלות את הזרוע לפני יום טוב. ואם שכח - יכול לצלות בליל יום טוב את הזרוע עם הבשר הצלוי בכדי להניחו בקערה וטוב שיאכיל ממנו לקטנים למחרת עיין בא"ח צו ל.

ד. את הביצה השלוקה נוהגים לאכול אחר הקידוש או תוך כדי קריאת ההגדה, ולומר: "זכר לקרבן חגיגה". ויש נוהגים שרק הבכורות אוכלים אותה. ובכל מקרה ישאירו בקערה ביצה כל זמן ההגדה, בכדי שהקערה תישאר שלמה עד אחרי כורך.

 ה. אלה שנוהגים לאכול ביצה בתוך הסעודה, אינם מברכים על הביצה לא לפניה ולא לאחריה. ואלה שאוכלים אותה לפני הסעודה מברכים לפני אכילתה "שהכל" ולא אוכלים "כזית" ממנה בכדי לא להיכנס לספק אם עליהם לברך ברכה אחרונה. אם אכלו יותר מ "כזית" - לא יברכו ברכה אחרונה עיין בא"ח צו ז ובהערות בהגדת או"ח עמ' לא.

 

שולחן הסדר, מסביבו מזרונים וכריות להסבה
 

 
 

15 סימנים בליל הסדר

קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצא, מרור, כורך,

שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.

אנחנו נוהגים לשיר את הסימנים הללו כל פעם מהתחלה

קדש

קדש ורחץ

קדש ורחץ כרפס

קדש ורחץ כרפס יחץ וכו'

 

 

 

 

לפני שחוצים את המצה האמצעית, בסימן יחץ נוהגים לומר:

הַכְּדַא שָק אָללָה אֵל בְּחָר עָלַא תְנָאש טְרִיק וּגַ'אזוּ פִיה אוּלַאד ישראל פֵאל יַבִיס

שפירושו: כך קרע ה' את הים בשתיים עשרה דרכים ועברו בו בני ישראל ביבשה

 

 

 

 

נוהגים שהקטן מבני המשפחה לוקח את האפיקומן צרור במטפחת על כתפו הימנית, הולך למטבח וחוזר לקול תרועות המסובים:

"הַאוּוָה גַ'אה (2) לָעזִיז דִיאַלְנַה הַאוּוָה גַ'אה"

שואלים אותו: "מאין באת?"   והוא עונה: "ממצרים"

שואלים אותו: "לאן אתה הולך?"    והוא עונה: "לירושלים עיר הקודש" 

 

 


 

 

לפני קריאת ההגדה, נוהגים שכל הנשים לפי תור מעבירות את הקערה מעל ראשם של המסובים וכולם שרים:

"אתמול היינו עבדים, היום בני חורין. השנה כאן, שנה הבאה בירושלים הבנויה"

 

 


לעילוי נשמת אבי ר' שמואל אטלי - אמי רוז ורדה אטלי לבית זרביב - חמי ר' דוד אריה כוכבי

ת. נ. צ. ב. ה