נרות שבת
 
על-פי המסורת הדלקת נרות בשבת היא מצווה של האישה, אֵם המשפחה, אך בהיעדרה כל אחד מבני הבית מדליק את הנרות. וכך פסק הרמב"ם: "ואחד אנשים ואחד נשים - חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת; ואפילו אין לו מה יאכל - שואל … שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת".
 
הדלקת הנרות מציינת את האווירה המיוחדת של יום השבת. היא חלק מקבלת השבת, היא אינה נזכרת במקרא - אלא בתלמוד הבבלי: "הדלקת נר בשבת - חובה".
 
נוהגים להדליק לפחות שני נרות, אך אצלנו במשפחה נוהגים להדליק מספר נרות כמספר בני המשפחה.
 
 
 
 
 
 
   
 
נוסח התחינה אותה אנחנו נוהגים לקרוא לאחר ההדלקה
 
 

אמי ז"ל הייתה נוהגת להדליק כל שבת נרות לזכרם של צדיקים, ביניהם סידי חי טייאב והארי הקדוש או כפי שהיא קראה לו "רב אלארי"

כאשר שאלתי אותה פעם למה היא עושה את זה, ענתה לי שדרך אותה להבה הקטנה הדולקת בליל שבת, ניתן לתקשר עם אותם הצדיקים. ניתן לבקש מהם שיתפללו עבורנו לפני בורא עולם. אך באם נענה, נהיה חייבים להמשיך ולהדליק אותם הנרות כל החיים.

כפי שלמדתי תמיד להיווכח, אין אדם שואל שאלה אלה מהרהורי ליבו שבעבר בהווה או בעתיד. וכך היה המעשה...

 
 
מעשה שהיה...
לאחר שהתחתנו אמא ואני, לא זכינו מיד לפרי בטן. כל הבדיקות שבצענו הראו תמיד שהכל בסדר, אך במשך כמעט 4 שנים פרי בטן אין. כאשר התחלנו לבנות את ביתנו בסוף שנת 1978 בקרית צאנז - נתניה, פגשתי בבחור שרצה להרוויח קצת כסף לפני גיוסו ועל כן בקש ממני באם יוכל לעבוד בבנין הבית שלנו. דיברתי עם הקבלן והלה הסכים. 
 
באותה תקופה הייתי בחיפוש מתמיד אחרי ספרי קודש, ואז הסתבר שלאביו של אותו בחור ספריה ענקית  ושהוא גם מוכר ספרים. כך יצא לי להכיר את הרב יהודה גבאי זצוק"ל. אדם פשוט חכם וצדיק שכל חייו הקדיש לעזרת הזולת.

בפעם הראשונה שביקרתי אצלו בביתו בקרית צאנז לא הרחק מביתנו, יחד עם בנו כדי להתרשם מהספריה, שמתי לב שהוא מתבונן בי ארוכות אך לא ייחסתי לזה אז, חשיבות. לאחר כמה ימים, מוסר לי בנו של הרב שאביו מבקש אותי לביתו.

כאשר נכנסתי,  לקח אותי לספריה שלו והתחיל להעמיס עלי ספרים ישנים של קבלה וכאשר ניסיתי להסביר לו שאחד אני לא מבין בזה ושתיים אין לי תקציב לכל כך הרבה ספרים, ענה לי שאחד עוד תבין ושתיים מי ביקש כסף. התעקשתי לשלם והוא הסכים לקבל שקים דחויים של כמה לירות בודדות כל אחד פזורים לטווח ארוך מאוד שלעולם לא נפדו.

כשעמדתי לצאת, הרב ביקש ממני להשאיר את הספרים ולבוא אליו למחרת, הפעם עם אשתי. הוא רצה לדבר איתנו על כך שאין לנו ילדים וגם "שתעזור לי לסחוב את הספרים". לא היה ברור לי מנין הוא ידע זאת. למחרת באנו אמא ואני לבית הרב , והוא הטיל עלינו כמה משימות:

* להתפלל בקברי צדיקים (אור החיים הקדוש, רבי יונתן בן עוזיאל ועוד שאני לא זוכר)
* להשתטח על קברו של אבי, לדפוק על קברו 3 פעמים, לקרא לו, להזכיר לו שאני הבן שלו ולבקש ממנו להתפלל עבורי לפרי בטן
*להדליק לפני הדלקת נרות של שבת, 7 נרות לזכרם של הרשב"י, רבי מאיר בעל הנס, רבי יונתן בן עוזיאל, האר"י הקדוש, רבי חיים בן עטר, הרש"ש והרמב"ם

בצענו את כל המשימות שהרב הטיל עלינו ובשבת הראשונה בה אמא הדליקה את אותם הנרות, הם גרמו לשריפה בבית.  האש התפשטה בסלון עד לכוננית שעליה היו מונחים הספרים, וכבתה מאליה. עד היום חלק גדול מהספרים עדיין מפויחים.

למרות שהרב ביקש לשמור על קשר עמו, לא היה לנו נעים לגשת אליו ולספר לו על השריפה. בינתיים הפסיק הקבלן את הבניה, והקשר עם קרית צאנז והרב נפסק.

באותה שנה נפטר הרב בחודש טבת תשל"ט ולפני חג השבועות אותה שנה יצרה איתנו קשר אלמנתו נ"ע ובקשה מאמא שתחליף אותה בעת תיקון ליל שבועות בהגשת הכיבוד ללומדים וזאת על פי בקשת הרב שבא אליה בחלום.

היא הוסיפה ואמרה שבזכות אותה מצווה, נזכה לבנים בקרוב. אמא נענתה לבקשה, ותשע חודשים מאוחר יותר, נולד בננו הבכור - שמואל נ"י

מיותר לציין שאמא ממשיכה להדליק את אותם הנרות עד היום הזה...