פרשת קרח
המחלוקת מאת נתנאל אטלי
מטרת הוויכוח והמחלוקת
אמרו חכמינו במסכת אבות: "איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו". נשאלת השאלה מדוע לא אמרו חכמים את שמות שני החולקים כלומר: מחלוקת קרח ומשה, כשם שאמרו "מחלוקת הלל ושמאי"?
מסביר הגאון מוילנא, שקרח ועדתו היו חלוקים ומפולגים בינם לבין עצמם, זה מושך לכאן וזה לכאן, כי לכל אחד היה עניין פרטי משלו במחלוקת זו, והם התאחדו רק למטרת המחלוקת בלבד. לכן לא כתוב "מחלוקת קרח ומשה", כי המחלוקת לא היתה עם משה אלא בינם לבין עצמם.
ועל דבריהם של חכמים "איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים? זו מחלוקת קרח וכל עדתו" מסביר ה"שפת אמת": במחלוקת לשם שמים ישנה נקודה אחידה ומשותפת בין היריבים והיא הכוונה לבירור האמת, "לשם שמים". אבל במחלוקת שאינה לשם שמים אין כל נקודה של קירבה בין הצדדים אלא המחלוקת נוצרה כדי להתנצח אחד עם השני.
גם אנו מתווכחים לפעמים אחד עם השני בבית, בסניף ובבית הספר. צריך לזכור שלויכוחים ומחלוקות אלו צריכה להיות מטרה אחת, והיא לברר את האמת, ולא מטרה של מחלוקת, פירוד והתנצחות של אחד על פני השני. כמובן צריך לדעת, בזמן ויכוח, לשמוע ולהקשיב לדברי השני ולתת לו לסיים את דבריו בנחת.
המחלוקת - מכשול גם לצדיקים
ויִּקַּח קֹרַח בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן במדבר טז, א
און בן פלת היה אחד מראשי החולקים על משה ואהרון, שהרי מכל חמישים ומאתיים נשיאי העדה רק שמו הוזכר. ברם, בסופה של המחלוקת אין אנו שומעים דבר וחצי דבר על מה שקרה לאון בן פלת.
בעקבות זאת מספרת הגמרא בסנהדרין (קט:) אמר רב: און בן פלת אשתו הצלתו. אמרה לו: מה יוצא לך מזה (מהשתתפותך במחלוקת קרח)? אם מר (משה) הרב - אתה תלמיד, ואם מר (קרח) הרב - אתה תלמיד!
אמר לה: מה אעשה? עמהם (עם בני עדת קרח) הייתי בעצה ונשבעתי עמהם. אמרה לו: שב באהלך, שאני מצילה אותך. השקתו יין והרוותו (השקתה את בעלה יין לרוויה) והשכיבתו בתוך האהל. ישבה על הפתח וסתרה (ופרעה) שערותיה. כל מי שבא לקרוא לאון בן פלת, כדי להתיצב כנגד משה ואהרון, ראה אותה (שהיא פרועת שער) וחזר. את קרח ועדתו בלעה האדמה ואון בן פלת ניצל.
מסיפור זה ניתן ללמוד שאנשי עדת קרח היו צנועים וחסידים וחזרו אחורה שלא להסתכל בשערות ראשה של אשה.
אנו רואים עד כמה קשה המחלוקת, שאפילו אנשים גדולים וצדיקים כעדת קרח, נשיאי העדה, נפלו בה. אנו יכולים ללמוד מכך, שאדם יכול להקפיד מאד על מצוות שבין אדם למקום ולהיות צדיק גדול המדקדק על כל קוצו של דין, ובכל זאת להיות אדם שאצלו התחום של בין אדם לחברו מכוער מאד ולוקה בחסר. ובעזרת ה' נמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם.
למה החליט קרח בן יצהר לחלוק על משה ? מתוך ספר "בשנה ההיא"
אומר המדרש (רבה קרח י"ח, ב') :
כשראה קרח שלקחו את בן דודו, אליצפן בן עוזיאל ונעשה נשיא על משפחתו ובית אב למשפחת הקהתי, אמר קרח:
ארבעה בנים לקהת: הראשון עמרם, השני יצהר, השלישי חברון והרביעי עוזיאל.
עמרם הבכור זכה שבנו אהרון כהן גדול ובנו משה מלך. אם בחרו נשיא על משפחות קהת היו צריכים למנות אותי, שאני בן יצהר הבן השני של קהת ולא את אליצפן בן עוזיאל הבן הרביעי של קהת. לכן אני חולק על משה שמינה אותו ומבטל כל מה שנעשה על ידו.
עוד אומר המדרש (רבה קרח י"ח, ח'), ראה קרח ברוח הקודש שעתידה לצאת ממנו שושלת גדולה, ואף מבני בניו יוצא שמואל הנביא השקול כמשה ואהרון, שנאמר (תהילים צ"ט, ו'): "משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו".
אמר קרח לעצמו: כזו שושלת גדולה עתידה לצאת ממני ואני אשתוק?
ובנוסף מספר המדרש (רבה י"ח, ב'):
כשאמר הקב"ה למשה: "קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם, וכה תעשה להם לטהרם, הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם" - מיד עשה כך לקרח, והיה קרח מסתובב במחנה ואף אחד לא הכירו אמרו לו, מי עשה לך כך?
אמר להם, משה עשה לי כך ולא עוד אלה גם נטל אותי בשתי ידי ורגלי והיו מניפים אותי באויר ואומרים לי, הרי אתה טהור ועוד בא אהרון אחיו וקישט אותי ככלה והושיבו אותי באוהל מועד. מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו ואמרו: משה מלך ואהרון אחיו כהן גדול ובניו סגני כהונה וקבעו שתינתן תרומה לכהן ומעשר לכהן וכ"ד מתנות לכהן.
וכששמע קרח שבא משה לצוות על מצוות ציצית ומזוזה... "הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצית" הלך קרח והכין טליתות שכולן תכלת, התעטף בטליתו ובא למשה ואמר:
טלית שכולה תכלת מה היא שתהיה פטורה מן הציצית? דהיינו, האם צריך לתת פתיל תכלת בטלית שכולה תכלת?
אמר לו משה: חייבת בציצית. אמר לו קרח: טלית שכולה תכלת אינה פוטרת את עצמה וארבעה חוטים פוטרים אותה?
בנוסף שואל קרח: בית מלא ספרים, מהו שיהיה פטור ממזוזה?
אמר לו משה: חייב במזוזה. אמר לו קרח: כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות שיש בה, ואין כולן פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?
אמר לו קרח: דברים אלו לא נצטווית עליהם, ומלבך אתה בודה אותם.
אמר ר ' לוי: באותה שעה כינס קרח את עדתו ואמר למשה ואהרון הרבתם עלינו משא יותר משעבוד מצרים, טוב לנו תחת מצרים מתחת ידכם, ובקשו לסקול את משה.
"ויקח קורח"- מאת ר' רחמים ארבל
רש"י מפרש - פרשה זו יפה נדרשת..." קושיות טובות ויפות עולות מן הכתוב . אך מה קשה לרש"י, וכיצד פירש ? מבין שאר השאלות-
מדוע לא נקראה הפרשה "ויקח" בדומה ל- וישב, ויגש, וכד. מדוע נקראה פרשה על שם רשע ?
והרי על שם משה רבנו לא נקראה אף פרשה ואילו על קורח כן ?
ההסברים הן מעומק וגודל חשיבות הלימוד שהם תמידיים ויום יומיים לדורות. לכל אדם ולכל ימות השנה - ללמוד לברוח מן המחלוקת.
קורח ועדתו מקנאים במשה ואהרון . חשים ומבטאים רגשי נחיתות מול התנשאות של משה ואהרון כביכול .
מחד מאמר חז"ל - " הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם" אך מאידך מאמר חז"ל- "קנאת סופרים תרבה חכמה".
פעם יהודי כפרי הלך לרבו ואמר לו - "הרב שמעתי שאומרים שכל מי שבורח מהכבוד הכבוד רודף אחריו, האמן לי כבוד הרב שאני תמיד תמיד בורח מהכבוד אבל אף פעם הכבוד לא מגיע אלי . ענה לו הרב - "אתה יודע למה? מאחר ואתה תמיד מסתכל לאחור מתי יגיע"...ליבה ומהותה של הפרשה הוא השיעור (תרתי משמע) שאין שלילה של התכונות האנושיות אלא יש בעיה עם מידה מוגזמת והרסנית שלהן ולכן נדרשת עבודה תמידית ,רצופה ואין סופית על המידות .
היה היה עגלון יחיד בעיירה ותיק ומנוסה והעבודה היתה לו בשפע. והנה יום אחד הגיע עגלון חדש וצעיר לעיירה והחל לעבוד.
ניגש אליו העגלון הותיק ותבע בתוקף כי יצא מן העיירה ולא יעבוד בה .
שוב ושוב דרש אך כל הפניות לא הועילו . הציע העגלון הותיק לעגלון הצעיר. "אשאל אותך שאלה בהלכות עגלונים ואם תענה נכון תישאר ואם לאו תעזוב מידית את העיירה.
הסכים הלז והותיק שאל-.
" מה תעשה באם העגלה שלך העמוסה באנשים תיקים ומזוודות נתקעת בבוץ"?
ענה לו העגלון הצעיר-"אכה בשוט על גב הסוסים ואחלץ".
לא ! ענה השואל
"אוריד את התיקים ומזוודות ואחלץ ...
לא ! ענה השואל.
אוריד את האנשים מהעגלה ואחלץ.
לא ! ענה לו השואל.
לא היתה לצעיר המסכן תשובה אחרת מספקת והיה חייב לעזוב את העיירה. אך דקה לפני ביקש מהעגלון הותיק - אנא לפני שאעזוב.
אמור לי בבקשה מה היא התשובה הנכונה ?
הרהר העגלון הותיק -
"עגלון חכם ידאג מראש שלא להיכנס לבוץ"
